פסק-דין בתיק ב"ל 3167-08

1.         תביעת התובע לקבלת דמי אבטלה נדחתה במכתב הדחייה מ-3.9.08 בנימוק כי בתקופה הרלוונטית בה טען התובע כי הוא זכאי לדמי אבטלה, הוא לא היה למעשה מובטל, וכי לא נותקו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מעסיקו.

            כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שבפנינו, ובכתב התביעה טען התובע כי הנתבע שילם לו דמי אבטלה, ורק לאחר שכבר קיבל את התשלום, ובעקבות בקשה שהגיש לגמלת הבטחת הכנסה, נקבע על ידי הנתבע כי למעשה התובע עבד בתקופה בה טען כי הוא מובטל בעסק של בנו שהינו עסק לשטיפת מכוניות.

            התובע טען בכתב התביעה כי הוא עוזר רבות לבנו הנכה - בעל העסק, אולם עושה כן ללא תמורה.

2.         הנתבע בכתב הגנתו ציין כי התובע הגיש בתאריך 1.11.07 תביעה לקבלת דמי אבטלה, לתאריך קובע 1.10.07, והתביעה אושרה על ידי הנתבע, תוך שהתובע קיבל דמי אבטלה עבור 175 יום, לתקופה 11/07-6/08.

            הנתבע טען כי בעקבות חקירה שנערכה במחלקת זקנה, לאור בקשת אשת התובע לתוספת בגין התובע, הסתבר כי התובע כלל אינו מובטל, אלא המשיך לעבוד בעסק שטיפת המכוניות השייך לבנו, כפי שעשה קודם לתקופת האבטלה.

            הנתבע ציין כי מהחקירות שערך עולה כי לא היה הבדל משמעותי בין התקופה לפני שפוטר כביכול, לבין התקופה לאחר פיטוריו וכאשר נרשם בשירות התעסוקה כדורש עבודה.

            לטענת הנתבע, מהות העבודה שביצע התובע אינה בגדר "עזרה משפחתית", אלא התובע היה עובד כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (ובמאמר מוסגר נציין כי אם לאחר מכתב הפיטורים המדובר בעזרה משפחתית בלבד, הרי גם קודם לכן, כאשר עשה התובע את אותו דבר, מהות העבודה לא יכולה להיות שונה, כך שאם התובע טוען שהמדובר בעזרה משפחתית, הוא לא צבר תקופת אכשרה).

3.         התובע הגיש כתב תביעה מתוקן ובו טען כי עבד אצל בנו מ-5/06 ועד 10/07, כי שכרו הופחת במהלך התקופה בשל קשיים אליהם נקלע העסק, וכי עיקר עבודתו של התובע הייתה פיקוח ואחזקה, כאשר בשעות הלחץ סייע גם לנקות רכבים.

            בכתב התביעה המתוקן נטען כי הפסקת עבודתו של התובע הייתה בשל בעיה ברגלו, וכי בנו של התובע - בעל העסק, נפגע קשה בתאונת דרכים, והתובע נכח בעסק על מנת לעזור לבן להשתקם.

            לטענת התובע, בכתב התביעה המתוקן, ההבדל בין התקופה בה התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין בנו, לבין התקופה בה נרשם כמובטל, הינה כי קודם לכן הוא עבד 6 ימים בשבוע בשעות קבועות, משעה 8:00 ועד 16:00, בעוד שלאחר מכן, כאשר היה מובטל, הגיע רק מדי פעם לעסק ולא לאותו מספר שעות.

            כמו כן, טען התובע, כי בתקופת היותו מובטל לא קיבל שכר תמורת עזרתו.

            לטענת התובע בכתב התביעה המתוקן, הוא נכח בעסק כ-3 פעמים בשבוע בלבד, ואף בני משפחה נוספים מסייעים לבנו - בעל העסק, מי בניקיון ומי בעבודה פקידותית, מתוך מאמץ משפחתי לשקם את הבן, וללא תמורה כספית.

            התובע העלה בכתב התביעה גם טענה המתייחסת לאישור קצבת ניידות, אולם מהאישור עולה כי הוא מתייחס לתקופה של שנת 2009 או למעשה מ-10/08, ולא לתקופה הרלוונטית לתביעה לדמי אבטלה, שהינה מ-11/07 ועד 6/08.

4.         בעקבות הטענות על מצבם הרפואי של התובע ובני משפחתו, כמו גם הטענה כי התובע ציין עוד בטופס התביעה לדמי אבטלה שהוא עוזר מדי פעם לבנו הנכה, וזאת מחד גיסא, אל מול חומר הראיות שהיה בידי הנתבע, ואשר צורף לכתב ההגנה, מאידך גיסא, הצענו לתובע עוד בהחלטה מ-1.7.09 שניתנה במעמד הדיון המוקדם, כי התובע יפנה לוועדה לביטול חובות, באשר לחוב שנוצר לו בגין קבלת דמי האבטלה.

            מכל מקום, התובע בחר להמשיך בתביעתו, למרות חומר החקירה.

5.         ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

א.         התובע יליד 1944, הגיש בתאריך 28.10.07 תביעה לקבלת דמי אבטל בנימוק כי פוטר מעבודתו בעסק שבבעלות בנו, בחודש 9/07.

            התובע ציין בטופס כי החל להתייצב בשירות התעסוקה בחודש 10/07.

ב.         תחילה אישר הנתבע את תביעת התובע לדמי אבטלה, אולם בעקבות חקירות שנערכו נשללה זכאות התובע.